מסיפורי מרחב השקט

מורים מספרים על "נעים, שקט, רגוע"

 

להרגיע התפרצויות זעם

מורה לחינוך מיוחד ספרה איך נזכרה להשתמש ב"נעים, שקט, רגוע." ביום ראשון לחזרה ללמודים לאחר החופש הגדול אחת התלמידות נכנסה להתקף זעם במסדרון.
המורה זכרה כמה טוב נעזרה התלמידה ב"נעים, שקט, רגוע" בשנה שחלפה, נגשה אליה וחבקה אותה תוך שהיא לוחשת באוזנה את מילות הרגיעה העצמית.
התלמידה נרגעה מיד ואז יכלה המורה לשוחח עמה בנוגע לבעיה ולעזור, במקום לפתור אותה בשקט.

להתגבר על הייאוש

סימה, מורה בכיתה ג', התחילה את שנת הלימודים בכיתת בנים, שרבים מהם סובלים מבעיות התנהגות קשות.
סימה הרגישה באווירת ייאוש ללא מילים מהרבה מורים בצוות בנוגע לכיתה שלה. גישה חדשה חייבת לבוא לידי ניסיון.
"החלטתי להציג את "נעים, שקט, רגוע" בפני הכיתה. השינוי היה כמעט מידי. הם הפכו לקבוצת בנים המוכנה להקשיב וללמוד."

 

שינוי דרמטי בכתה

שרה, מורה לחינוך מיוחד:
"בעבר עבדתי עם הרבה ילדים שהרגישו לחוצים וחרדים, ילדים שצועקים ומאבדים שליטה. היה קשה להרגיע אותם. עכשיו, אני פשוט מכבה את האור ושמה את הדיסק של מרחב השקט ואנחנו מתחילים לתרגל את "נעים, שקט, רגוע" בשקט. בתוך שניות מספר, שינוי גדול מתרחש בילדים, הם נרגעים. אז אנחנו מסוגלים להתרכז, להקשיב ולדבר זה עם זה."

אנרגיה עצמית

מורה משתפת אותנו:
כשאני מרגישה עייפה מאוד, אני נכנסת לחדר מרחב השקט, ברגע שאני יכולה, ומתרגלת את "נעים, שקט, רגוע." תרגול של חמש דקות נותן לי תחושה של חידוש כוחות וידיעה שאני יכולה להתמודד עכשיו טוב יותר עם לחצים שיצוצו."

מסיפורי מרחב השקט

הורים מספרים על "נעים, שקט, רגוע"

 

אם ובנה נרגעים יחד

אחרי 9 שעות של עבודה קשה בפעוטון, השתתפתי בסדנא הראשונה של במרחב השקט. מיד אח"כ הגעתי הביתה בהרגשה מדהימה, לא רגילה ומלאת אנרגיה.
ובכל זאת, ברגע שנכנסתי למטבח וראיתי את הכיור מלא בכלים מלוכלכים ובני ברקע צורך מחדרו "אימא, מה עם הארוחה שלי?" הדברים היו יכולים להשתנות.
כרגיל, יכולתי גם לצרוח, אבל לא עשיתי זאת. על המקום התחלתי ב"נעים, שקט, רגוע" כאילו הייתי מומחית!
קפלתי שרוולים והתחלתי לשטוף את צלחות ארוחת הבוקר, תוך שאני מעמידה סירים לחימום על הכיריים, בעודי ממשיכה לתרגל את הטכניקה שזה עתה למדתי, עדין ברוגע ובשליטה.
בני נכנס לחדר, הביט בי ושאל "מה קרה לך, מה השתנה?" הוא צפה לריב, אך קבל חיוך! שאלתי אותו בשקט, למה לא שטף את הכלים היום, הוא ענה, בקול שקט, "מצטער אימא, שכחתי."
התחבקנו בשקט וסעדנו ביחד! לא יומן. תודה רבה.

שנת לילה טובה

אתמול בלילה, בסביבות עשר, בן השנתיים שלי התעורר בבכי מחלום רע. הוא היה מאוד מודאג ולא נרגע. התכרבלתי אתו ושרתי לו, אך ללא הועיל. אז נזכרתי ב"נעים, שקט, רגוע" שרק התחלתי ללמוד ולחשתי באוזנו את מילות הרגיעה העצמית בזמן שליטפתי  אותו.
לא יכולתי להאמין למראה עיניי, איך שהוא נרגע, הביט בי והפסיק לבכות.
לאט ובשקט יכולתי להחזירו למיטה. לכולנו היה לילה שקט.

להתגבר על כעס: עזרה להורים בהשגת שליטה בבית

הניסיונות הלא מוצלחים שלנו להתמודד עם הכעס של בננו, הביאו אותנו להרגשת ייאוש, בלבול וחוסר שליטה. היינו באמת מדוכאים. אך כל זה השתנה לאחר שלמדנו "נעים, שקט, רגוע" יחד כמשפחה. עכשיו כשיש לי את "נעים, שקט, רגוע" אני יכול לעזור לבני לשלוט בהתנהגותו. כיום יש לנו דרך מהירה, קלה ונעימה על מנת לצאת מדפוסי התנהגות ישנים.
חיי המשפחה שלנו השתנו לטובה

רחל, אימא ל – 5, מספרת

נכנסנו לזה לקסם המיוחד של "נעים, שקט, רגוע." בהתחלה אמרנו: "לפחות נוכל לומר שניסינו!!"
מכל מקום אחרי תקופה קצרה, לאט לאט ראינו שינויים בביתנו. היו רק כמה התפרצויות ואווירה רגועה יותר. זה התחיל להשפיע בחיי היום יום – שלי, של ילדיי ובעצם של כל המשפחה.
בימים לחוצים, במיוחד כאשר לא הסתדרנו כ"כ טוב ביננו, עשינו מאמץ להמשיך ולתרגל את הטכניקה על אף המתחים המשפחתיים.
התמדה היא הסוד וזה עזר לנו מאוד.

מסיפורי מרחב השקט

ילדים מספרים על "נעים, שקט, רגוע"

 

להתגבר על התסכול

אחר צהריים אחד בשבוע שעבר צפיתי בטלוויזיה בסלון. רציתי לשנות את התוכנית, אך השלט-רחוק לא עבד. נהייתי מאוד מתוסכל וכועס ופשוט רציתי לשבור אותו. אבל לא עשיתי את זה! במקום זה, עשיתי "נעים, שקט, רגוע." ואז חשבתי מה לעשות. קמתי והבאתי שלט-רחוק אחר מחדרי.

להתפייס אחרי ריב

היה לי ריב קשה עם בת דודתי. כל אחד מאתנו הלך לחדר אחר. תרגלתי "נעים, שקט, רגוע" בחדרי. כשיצאתי מהחדר הלכתי אליה לדבר ואמרתי: "בואי לא נריב!" והתפייסנו. 

להיות חבר בצוות

הרגשתי עזוב וכועס וחשבתי שאף לא אחד שם לב אלי. רציתי לבכות או לריב אך נזכרתי שכדאי לנסות לעשות "נעים, שקט, רגוע" במקום. הרגשתי טוב יותר ומהר מאוד ראיתי שטעיתי, כי בהמשך נבחרתי להיות בצוות.

ילדים עוזרים להוריהם

תלמיד ספר את הסיפור הבא בכיתה:
המשפחה שלי עמדה לצאת לטיול. כולנו ישבנו כבר במכונית כששמענו את אימא שלנו: "אני לא מוצאת את המפתחות." 
הרגשנו כולנו מתוחים ומאוכזבים, כי לא רצינו לאחר. אז אמרתי: עצרו! יש לי רעיון כיצד לעזור לאימא. נעשה "נעים, שקט, רגוע" כמו שאנחנו עושים בכתה. מהר מאוד לימדתי את משפחתי את התרגול. ואז שאלתי את אמי: "אימא, איפה יכולים המפתחות להיות?"
אימא נזכרה שהיא הביאה אותם למכונית. לפתע קמה. ואז ראתה אותם; היא ישבה עליהם!